כתבה: ד"ר כרמלה שלו מנהלת מקצועית התאחדות מועדוני ספורט הפטאנק
סיוע מקצועי: טוביה דור יו"ר התאחדות מועדוני פטאנק ישראל, עמי קורדובה חבר הנהל, והתאחדות "אילת", היחידה לספורט תחרות
כל הזכויות שמורות לאיגוד ספורט הפטאנק בישראל והתאחדות "אילת". אין להעתיק, לשכפל, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ חוברת זו או קטעים ממנה ללא אישור מאיגוד הפטאנק בישראל.
חוסן מנטלי הוא תכונה גנטית הכרוכה בהתנהגויות, מחשבות ופעולות שניתן ללמוד ולפתח. הספורט מהווה תמצית של החיים עצמם, המכיל את כל מאפייני המציאות של היום יום.
על פי פאנל האגודה הבינלאומית ללימודי לחץ טראומטי, חוסן מנטלי מוגדר כ"תפיסה של תפקוד בריא, מסתגל וחיובי בעקבות מצוקה." מחקרם של Fletcher & Sarkar (2012) מצא כי חוסן מנטלי, חשיבה חיובית, מוטיבציה גבוהה, בטחון עצמי, ריכוז ותמיכה חברתית הגנו על ספורטאים מפני גורמי דחק.
ההגדרה מורכבת מארבעה גורמים:
ספורטאים נמדדים בהצלחות, אך הדרך להצלחה נבנית על ידי כושר גופני וחוסן מנטלי המורכב מאימון מנטלי במהלך האימונים.
תפקיד המאמן משמעותי מאוד. חוסן מנטלי נבנה לאורך תקופה על בסיס עבודה במהלך האימונים, היוצרת הרגלים ויסודות להצלחה.
למאמנים תפקיד משמעותי בסיוע לספורטאי בפיתוח מודעות על דרך ההתמודדות שלו, כמו גם בפיתוח דרכי התמודדות חדשים בעזרת תמיכה והתאמה למצבים שונים.
מודל זה יכול לשמש את המאמנים לזהות את סגנון ההתמודדות של הספורטאי:
חוסן מנטלי הוא המאמץ הכללי המושקע על ידי האדם להתמודד עם אתגרי החיים. היכולת להתאושש בכוחות עצמו, בעזרת אחרים או בעזרים אחרים, למרות נפילות קצרות או ממושכות, היא הכרחית.
הייתה הסכמה כי "ניתן לטפח חוסן מנטלי" דרך כוח רצון, משמעת ועבודה קשה. פיתוח חוסן מנטלי של ספורטאים הוא חלק חשוב בתהליך האימון, כמו גם פיתוח הרגלים חדשים ומחויבות לתהליך.
מכאן הנוסחה: "חוסר הצלחה = למידה"
ההורים הם סוכני חברות חשובים בכניסת הילדים לעולם הספורט. הם תורמים למוטיבציה הספורטיבית והתפתחות הילד בספורט.
ילדים צעירים סומכים על משוב המבוגרים, לעומתם בני נוער סומכים על מקורות השוואה חברתית, מעורבות ההורים תהיה בהתאם לגיל הספורטאי ורמת ההשתתפות בספורט.
ההורים הם גורם מרכזי המלווה את הילד לאורך חייו, נוטלים אחריות על התפתחותו ומעורבים בתהליך גידולו, ההורים מספקים סביבה המאפשרת לילדיהם להרגיש בנוח והם יכולים להשפיע על תהליכים קוגניטיביים, התנהגותיים והתפתחותיים של ילדיהם.
חשיבות ההורים עולה כאשר מדובר בכניסת הילד לתחום הספורט ההישגי. ספורטאים הישגיים רבים מדגישים את השפעתם התומכת של הוריהם במהלך הקריירה.
הורים הם מקור תמיכה רגשית משמעותית עבור ילדיהם. ההורים הם מודל לחיקוי עבור ילדם כבר בגיל צעיר – משחקים איתם ומלמדים אותם על חשיבות הספורט בחייהם. ההורים הם אלה שמספקים אפשרות להתנסויות בספורט – לוקחים אותם לגני משחקים וחושפים אותם לאהבה לספורט. בנוסף, באמצעות הספורט ההורים מפתחים את תחושת המסוגלות של ילדיהם ומעודדים אותם להמשיך את הפעילות על אף קשיים ומכשולים שעשויים להגיע.
תמיכה הורית היא כיצד הילד תופס את מעורבות הוריו, והיא נחלקת לשלוש קטגוריות: תמיכה חיובית, תמיכה שלילית, תמיכה אופטימלית.
תמיכה הורית חיובית – התנהגות הורית הנתפסת על-ידי ילדיהם כמקדמת את השתתפותם והביצועים שלהם בספורט. תמיכה הורית זו קשורה לסיפוק רב יותר ביחס לפעילות ספורטיבית, הערכה חיובית של הישגים, תפיסה חיובית של ערך עצמי, התמודדות עם לחצים בספורט וכתוצאה מכך – התמדה!
תמיכה הורית שלילית – התנהגות הורית הנתפסת על-ידי ילדיהם כמבטאת ציפיות לא הגיוניות להצלחה. תמיכה הורית זו קשורה לאי שביעות רצון מהשתתפות בספורט, הפסקת פעילות ספורטיבית, מתח הקשור להערכה של הישגים, תפיסה שלילית של ערך עצמי ובטחון עצמי.
תמיכה הורית אופטימאלית – משלבת מספר גורמים הנתפסים על ידי הילדים כמקדמת פעילות ספורטיבית יחד עם תחומי חיים אחרים. תפיסה זו מביאה להצלחה בהתמודדות עם קשיי הספורט לאורך זמן. תמיכה הורית זו קשורה לשיתוף הילד בקבלת החלטות, הערכה על מאמץ והתקדמות ולא רק על תוצאה, ההורה לא ישליך את רצונותיו האישיים על הילד, יבצע שיחות הכוונה, כיבוד החלטות מקצועיות של המאמן ולא יתערב בתפקידו.
ההורים צריכים להיות מודעים כיצד המעורבות שלהם משפיעה על התנהגות ילדם, מכיוון שהיא משפיעה על התפתחותם העתידית. משוב חיובי ישפיע על התנהגותם, יעצים את המוטיבציה, ויאפשר להם להישאר בענף הספורט לאורך זמן.
המודל המוצע למעורבות הורית בספורט מבוסס על הכרה בעקרונות הבאים:
המודל כולל חמש רמות אשר ישפיעו על הישגי הילדים בספורט:
רמה 1 – החלטת ההורים להיות מעורבים בספורט ילדיהם תתרחש כאשר יהיה להם זמן והאנרגיה הנדרשת לתמיכה בספורט של הילד. המעורבות של ההורים מבוססת על השיח בבית ועל הפעילות במועדון.
רמה 2 – הורים מעורבים משפיעים על התפתחות הילד באמצעות התנהגות חיובית, כגון עידוד, חיזוק והדרכה.
רמה 3 – תפיסת הילד העוסק בספורט לגבי מעורבות הוריו.
רמה 4 – קשר בין התנהגות ההורים לבין התייחסות המאמן לילדם. קשר התורם להישגים בספורט, יכולת עצמית, מוטיבציה פנימית, ויסות עצמי ויכולת חברתית.
רמה 5 – עיסוק הילד בספורט הישגי.
המודל נכתב בעקבות מעורבות הורית שלילית בענפי ספורט שונים, כאשר ההורים לעתים קרובות שמו דגש על רצונם, ועל כך שילדם יהיה שחקן "עלית". דרישה זו מובילה ללחץ, לאימון יתר והתמקדות מוקדמת בספורט אחד בלבד. הפרדוקס כאן, שמחקרים מראים שאם ילדים צעירים מתמקדים בספורט אחד בלבד, במקום להתנסות במספר ענפי ספורט, הם נוטים פחות להגיע לרמות הגבוהות בספורט.
שמונה הטיפים הבאים למעורבות הורית אופטימלית נכתבו במחקר של ד"ר נייט וד"ר הארווד.
הגדרת יעדים – ההורים והילדים מעורבים בהגדרת יעדים בענף הספורט בו הילד פעיל. תקשורת קבועה ביניהם כדי להבין מה הילדים רוצים להשיג, ומה כהורים אנו מקווים שהם ישיגו. ככל שיעדים אלה חופפים כך טוב יותר.
סביבה תומכת – סביבה בה הילד מרגיש שאתם כהורים מבינים אותו ואת המעורבות הספורטיבית שלו. להורים תפקיד מרכזי בהפחתת החשש מכישלון שהילד חש לעיתים.
שיח עם הילדים – שיחה עם הילד מה הם מצפים ממך כהורה שתעשה במהלך אימונים או תחרויות. אחרי הכול, מדובר על ילדכם ולא בכם.
תמיכה בילדים – כהורים תפקידנו לתמוך ולהדריך את הילדים בשיחה על תוצאות וציפיות. האופן שבו הורים מתקשרים ומגיבים לאחר אימון או תחרות, נמצא כמנבא משמעותי לאופן החשיבה של הילדים. הילדים מעריכים כאשר הורים תומכים במאמץ שלהם.
טיפוח יחסים חיוביים – פיתחו מערכות יחסים חיוביות עם המאמן של ילדכם, עבדו איתם ולא נגדם.
חברתיות – להתחבר עם הורים אחרים וליצור רשת תמיכה רחבה עבורך ועבור ילדך. להיות הורה שילדיו עוסקים בספורט יכולה להיות התנסות מלחיצה, יצירת רשת תמיכה רחבה תהפוך את החוויה למהנה יותר.
מודעות – לזהות את הנקודות המאתגרות בנוגע לספורט של ילדך ולפתח אסטרטגיות לניהול הרגשות שלך. שליטה רגשית זו מאפשרת להורים לספק תמיכה ומשוב טובים יותר לילדיהם.
פיתוח מודל בריא – מודל התייחסות בריא כלפי ספורט ופעילות גופנית. הורים הם לעתים קרובות המקור העיקרי לאופן בו ילדיהם מעורבים בספורט.
להורים תפקיד מרכזי בשיתוף ילדם בפעילות ספורטיבית בגיל צעיר ויצירת סביבה נוחה על ידי השגת הישגים קטנים, במטרה לפתח את מלוא הפוטנציאל שלו, ולהפוך את הפעילות הספורטיבית לאורח חיים. ההורים ממלאים תפקיד חשוב בסיוע לילדם להגיע לרמה העילית הגבוהה ביותר בספורט. אם זאת, ילדים התופסים ציפיות מופרזות מצד ההורים דיווחו על חרדה מוגברת לפני תחרות, הערכה עצמית נמוכה והורדת מוטיבציה.
האתגר של ההורים הוא להיות הורים מעורבים באופן אופטימלי כדי שילדם ימשיך לעסוק בספורט לאורך זמן, יעסוק בספורט תחרותי וגם יגיע להישגים.
ההורים נתונים בקונפליקט בין הרצון לראות את ילדם מתקדם לבין חוסר יכולתם להשפיע על כך. לכן נוצר "משולש תחרותי", המתייחס לקשרי הגומלין בין ההורים, המאמן והילד הספורטאי. על מנת שהילד הספורטאי ייכנס לעולם הספורט בהצלחה, חשוב שקשרי גומלין אלה יאופיינו בתקשורת חיובית ויעילה בין שלושת קדקודי המשולש. יתרה מזאת, מערכת יחסים טובה בין ההורים למאמן הכרחית לשם יצירת חוויות ספורט חיוביות אצל ילדים ונוער. תפיסה חיובית של הילד הספורטאי על מעורבות ההורים הן לגביו והן ביחס לתפקיד המאמן, תביא להשפעה חיובית מההיבט הפסיכולוגי-חברתי ומההיבט המקצועי על התפתחותו כספורטאי.
תהליך אימונים מתוכנן ומבוקר בקפידה החל כבר במאה השישית לפני הספירה, הספורטאי היווני מילון יישם את עקרון התכנון השיטתי בעת קביעת מחזור האימונים על ידי נשיאת עגל שוורים על גבו מדי יום עד שהחיה הגיעה לבשלות. מחקרים מוקדמים הופיעו במאות ה -19 וה -20, והתייחסו לעייפות במהלך העבודה והפעילות הגופנית. תיאוריות מדעיות מודרניות מאמצע המאה ה -20 היוו את הבסיס לתכנון תוכנית אימונים, כלומר מחזור אימונים. בשנות החמישים ותחילת שנות השישים, כאשר המאמנים הבינו שהתמקדות בתחרות חשובה יעילה יותר מאשר הכנת ספורטאים בתוכנית אימונים לאורך כל ימות השנה, הם החלו לבסס את עבודתם בהתאם לתוכנית אימונים.
תוכנית אימונים משמעותה, בניית תוכנית מותאמת אישית במספר מרכיבים, כמו: ענף הספורט, מרכיבי הכושר שבו, גיל המתאמן, יכולות המתאמן, עוצמה ותדירות האימון. התכנית מגדירה יעדים ומטרות, סדר עבודה ושלבים מוגדרים. תוכנית אימונים מותאמת תביא את המתאמן למוטיבציה ומחויבות לעמוד ביעדים ובמטרות שהוצבו לפניו.
תוכנית הדרכה יעילה נבנית על ידי ביצוע תהליך שיטתי, שלב אחר שלב. מחקרים מצביעים על כך שתוכנית הדרכה אפקטיבית שתגרום להשפעות עסקיות חיוביות ותומכות, מורכבת מחמישה שלבים ליצירת תוכנית אפקטיבית.
שלב ראשון – הערכת צרכים – הערכת צרכי הארגון וצרכי ההכשרה על סמך החזון והאסטרטגיה של הארגון; רצוי להעריך באילו תחומים להתמקד.
שלב שני -הגדרת יעדים – הניתוח המקדים מזהה את הפערים בין היוזמות החדשות בהשוואה ליישום הקיים, הפער בין שני הגורמים האלה קובע את המטרה החדשה של תכנית ההדרכה.
היעדים צריכים לכלול ארבעה חלקים המיוצגים על ידי ארבעת ראשי התיבות ABCD:
שלב שלישי – תוכנית פעולה – כתיבת תוכנית פעולה מקיפה הכוללת בתוכה: תיאוריות הדרכה, תכנון, תכנים, חומרים, רכיבי הדרכה שונים, וסגנונות למידה של המשתתפים. בתוכנית יש לפרט גם את המשאבים ושיטות העברת ההדרכה.
שלב רביעי – יישום תוכנית ההדרכה – זה השלב שבו תוכנית ההדרכה מתעוררת לחיים. תכנון יסודי של המקום, תזמון ומשאבים קשורים (מתקנים, ציוד, יצירת תהליך שאלון וכו').
שלב חמישי – הערכה ושינוי – במהלך התוכנית מתקיימת הערכה – הערכה מעצבת. הערכה בסוף התוכנית – הערכה מסכמת. קבלת משוב מכל בעלי העניין, על מנת לקבוע את יעילות התוכנית והאם עמדה ביעדים. בשלב זה, ניתן להתאים את תוכנית ההדרכה או את תוכנית הפעולה אם היעדים והציפיות אינם מתקיימים.
מטרתה העיקרית של תוכנית האימונים היא להביא את הספורטאי לתחרויות החשובות ביותר של העונה, מוכן ובמצב פיזי ונפשי מתאים להשגת רמת ביצוע אופטימלית.
שלב ראשון – הערכת צרכים – הערכת צרכי הארגון וצרכי הספורטאי המבוססים על חזון ואסטרטגיה ארגונית.
שלב שני – הגדרת יעדים – המנהל המקצועי, המאמן והספורטאי מחליטים מה, היכן ומתי התחרויות הגדולות מתקיימות בעונה הקרובה, בהתאם לתכנון מתכננים את הפעילות ומחזורי האימונים. התכנון מתבצע לאחור בהתאם לתחרויות העונה ותקופות האימונים עד להשגת המטרה.
שלב שלישי – תוכנית פעולה – תוכנית האימונים צריכה להיות פשוטה וגמישה מכיוון שהתוכנית תשתנה בהתאם להתקדמות הספורטאי. התוכנית תורכב מתקופות ספציפיות בהתאם לפרקי זמן, הנקראים "מחזור אימונים" היכול להיות שישה חודשים, עשרה שבועות או יותר. ישנן ארבע תקופות עיקריות לכל מחזור אימונים: תקופת הכנה, תקופת קדם תחרות, תקופת תחרות, תקופת מעבר.
תקופת ההכנה: התקופה הראשונה והארוכה ביותר של כל תכנית אימונים היא תקופת ההכנה. במהלך תקופה זו הספורטאי יתקדם בהדרגה מאימון כללי לאימון ספציפי. המטרה העיקרית של תקופת ההכנה היא להכין את הספורטאי לתקופת התחרות.
הכנה כללית היא הזמן הטוב ביותר לכושר גופני ואימון של טכניקות חדשות. הכנה ספציפית היא הגברת האימונים הן בנפח והן בעוצמה.
תקופה קדם תחרות: תקופה זו היא כשבועיים עד ארבעה שבועות לפני התחרות. המשימה העיקרית היא הגדלת הביצועים, אימוני כושר ספציפיים ואימונים מותאמים לעומס התחרות.
תקופת התחרות: בתקופת התחרות היקף האימונים מצטמצם בהדרגה והעצימות מוגברת. בתקופה זו האימונים מתמקדים במאפייני התחרות. עומסי האימון צריכים להיות עצימים מספיק כדי לשמור על כושרו של הספורטאי, אך אם זאת מגוונים מספיק, כדי לשמור על הספורטאי נלהב ועם רמות אנרגיה גבוהות לתחרות.
תקופת מעבר: תקופת המעבר מגיעה בסוף עונה, או בסוף מחזור וניתן לחשוב עליה כ"מנוחה פעילה". המטרות העיקריות של תקופת המעבר הן לאפשר לספורטאי הזדמנות להתאושש נפשית ופיזית מעומסי האימונים של תקופות ההכנה והתחרות. יש לעודד את הספורטאים לנסות סוגים שונים של פעילויות הרחק מסביבת האימונים הרגילה.
שלב רביעי – יישום תוכנית האימונים – חלוקת תוכנית האימונים לתקופות, נותנת למאמן אפשרות לתכנון ותזמון יסודי של האימונים, כמו גם אילו סוגי אימונים לבצע לאירוע מסוים.
שלב חמישי – הערכה – הצדדים המעורבים כמו המנהל המקצועי, המאמן והספורטאי מבצעים הערכה במהלך התוכנית ובסוף התוכנית, כדי לקבוע אם היא הצליחה ועומדת ביעדים ולתכנן תוכניות לעתיד.
אחריות המאמן היא לבנות את תוכנית האימונים של הספורטאי. תכנון הוא תהליך ארוך טווח. בתכנון ארוך טווח, המאמן מזהה את צרכי הספורטאי על מנת להשיג יעדים לשנה נתונה ומחלק את השנה למספר מחזורים.
בניית תוכנית אימונים חייבת להיות מלווה בגישה שיטתית ומוגדרת המותאמת למטרות שהוגדרו מראש. תכנון מוקדם מבוסס על לוח זמנים של התחרויות, מבנה מוגדר להתקדמות, מחזורי אימון, תדירות אימונים, עבודה שיטתית והדרגתית והתאמה אישית לספורטאי.
תוכנית אימונים גמישה ומשתנה תתאים להתפתחות אופטימלית של הספורטאי וכן להשגת המטרות והיעדים. ההערכה מעצבת (במהלך מחזור האימונים) וההערכה מסכמת (בסוף מחזור האימונים), תאפשר מהידע המצטבר לחולל שינוי בתוכנית, ובכך להבטיח את ההצלחה המרבית של הספורטאי.
